להיות אדם מרצה יכולה להיות חוויה לא פשוטה לפעמים. א.נשים מרצים הם אנשים ששמים את טובת האחר לפני טובתם, באופן כמעט סיסטמתי.
הם נמנעים מעימותים, כמעט בכל מחיר, ולכן יהיו מצבים לא מעטים בהם הרצונות שלהם לא יקבלו מקום והם יפעלו בניגוד אליהם, רק כדי לא לייצר מצב שבו יצטרכו להביע את דעתם בניגוד לאחר.
אנשים מרצים הם אנשים שנראים מאוד נוחים מבחוץ, כי כמעט אף פעם לא יהיו איתם עניינים או ריבים, ויש להם אחריות ורגישות מאוד מאוד גדולה לצרכי האחר. אם יזהה לרגע שיש לאחר רצון מסוים, כמעט תמיד הם יפעלו לפי רצון זה, גם אם זה לא רצונם האמיתי.
מה המקור של ריצוי?
דפוס הריצוי הוא לא משהו שנולדים איתו, אבל הוא כן משהו שהרבה פעמים מתבסס בילדות, ואנשים מרצים ברוב המקרים היו גם ילדים מרצים. ילדים שלמדו שהדרך לקבל אהבה, הכרה, הערכה וחום היא דרך ביטול הרצונות והצרכים שלהם לטובת האחר, לרוב המבוגר האחראי. ילדים שלמדו בעל כורחם להשתיק את עצמם לטובת האחר, כי לאותו אחר לא היתה יכולת להכיל את הצרכים והרצונות שלהם, ברגע שהפכו להיות שונים. אלו ילדים שהרבה פעמים נתפסים מבחוץ כמצטיינים, נוחים, צייתנים, אבל בעצם מתבססת כאן אמונה שהערך העצמי שלהם הוא תלוי אדם אחר, ושהאהבה שלו תלויה במעשים. במובנים רבים, ריצוי הוא צורך חיוני אנושי, רק שכאשר הוא ממשיך ללוות אותנו בבגרות בעוצמות גבוהות, הוא כבר עלול להיות הרסני עבורינו.
כשדפוס כזה מתקיים בילדות, הוא עשוי להתפתח ולהתבסס בשלב הבגרות ובעצם להפוך את האדם מילד מרצה למבוגר מרצה. כאשר הדפוס הזה מושרש, הוא גורם לניתוק מהרצונות והצרכים של האדם עצמו, עד למצבי קיצון שבהם האדם עצמו לא מצליח לזהות *מהם* הרצונות שלו, ובטח שלא לדרוש אותם מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלו.
אלו תופעות נראה אצל א.נשים מרצים?
כאשר אדם מנותק מהצרכים שלו, ומחזיק באמונה שכדי להיות אהוב ומוערך הוא חייב להתאים את עצמו לסביבה באופן מלא, עשויים להתפתח תחושות של תסכול, אכזבה, כעס ותקיעות אנרגטית על כך שהוא בעצם לא מביא את עצמו לכדי ביטוי אמיתי.
אדם מרצה לרוב יתקשה מאוד לראות את הכוחות והחוזקות של עצמו, אבל יצליח בכל רגע נתון לראות את כל מה שפחות טוב, גם בעצמו וגם במציאות סביבו. האשמה הראשונה שתהיה לאדם מרצה תמיד תהיה כלפי עצמו, גם אם המציאות ממש ממש מורכבת וקשה. אדם מרצה ירגיש לעיתים קרובות קנאה באחרים, וישווה את עצמו אליהם באופן בלתי פוסק, תוך תחושה שהוא תמיד המפסיד במלחמה הזו, ושהוא תמיד הכי פחות טוב מכולם.
מה הקשר בין ריצוי למיניות?
גם במיניות עלולה לעלות תחושת ריצוי לא פעם. אישה מרצה הנמצאת במערכת יחסים עשויה לחוש שהיא חייבת לספק את רצונות בן/בת הזוג בכל רגע נתון, בלי קשר לרצון שלה באותו הרגע. כך עלולה להתפתח דינמיקה שבה יש היענות מלאה לקיום יחסים או מגע מיני מצד המרצה, מבלי בכלל לבדוק האם זה מה שהיא רוצה כרגע, ואולי הגוף מבקש משהו אחר. כאשר מתבסס קשר מעין זה, המרצה עשוי למצוא את עצמו לאחר זמן של חוסר קשב לעצמו, בעמדה תוקפנית מאוד כלפי בן/בת הזוג, ובלי יכולת לדבר את הדברים באופן ישיר, מה שבאופן טבעי יביא לתחושת ריחוק וניכור.
איך אפשר לשנות דפוסי ריצוי בטיפול?
היכולת להתמודד עם דפוס האדם המרצה מתחילה קודם כל בזיהוי ומודעות לקיום הדפוס הזה בחיים שלנו, ולאופן שבו הוא שירת ושמר עלינו עד כה. הרי אם נתבונן על זה לעומק, ילד שגדל כילד מרצה בעצם דאג לכך שישרוד כי זו היתה הדרך היחידה מבחינתו לקבל חום ואהבה, ואי אפשר לגדול בלי חום ואהבה. כאשר נוכל לומר תודה על השירות שהריצוי נתן לי בעבר, נוכל גם להצליח לשחרר את הדפוס.
בשלב השני, אפשר להתבונן באמונה המגבילה בנוגע לתלות הזו באישור אחרים, ולהתחיל לצעוד צעדים קטנים בדרך להקשבה וזיהוי הרצונות והצרכים שלי, והתמודדות עם השגתם, גם באופן ששם את עצמי במרכז, ולא את האחר לפניי. כמה מרגשות הפעמים הראשונות בהן נחוש שאנו שמות את עצמינו במרכז, מקשיבות לצרכים והכמיהות הכי כמוסים שלנו ומביאות אותן, לראשונה בחיינו אולי, לקידמת הבמה.
איך ייראה השינוי?
השינוי יכול להיראות בכל מיני רמות ורבדים, בתוך ובעיקר מחוץ לחדר הטיפול. נוכל לשים לב לפיתוח מערכות יחסים חדשות (לאו דווקא רומנטיות) שאינן נושאות את דפוס הריצוי ולוקחות בחשבון גם את הצרכים והרצונות שלנו, נוכל להרגיש לראשונה תחושה שאני במרכז, שאני חשובה, שהדברים שאני עושה ואומרת הם בעלי ערך ומתחשבים בהם, נוכל לראות התחלה של פיתוח תחביבים אישיים, גם כאלה שמעולם לא חשבתי שיהיו רלוונטיים עבורי, וגם כאלה שאולי תמיד סיקרנו אותי אבל חששתי בכלל להעז לחלום עליהם בחיי, ואחד הדברים החשובים והמשמעותיים ביותר שעשויים לקרות הוא פיתוח יכולת לשהות לבד בלי לחוש חרדה משתקת. פתאום להצליח להיות עם עצמי, בלי מחשבות טורדניות ובלי שאלף דברים יסיחו את מחשבותיי, ולהינות מהזמן שלי שלי עם עצמי. אני איתי, וזה נעים כל כך.
